גזר דין בתיק תת"ע 3774-08

הנאשם הורשע על פי הודאתו  במסגרת הסדר טיעון בעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 9/5/08 בשעה 01:31 , נהג הנאשם ברכב כאשר בגופו  מצוי אלכוהול בריכוז של 415 מיקרוגרם  אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

ביום  13/2/11 הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו, הנאשם יודה ויורשע בעבירה המיוחסת לו והטיעונים לעונש יישמעו לאחר קבלת תסקיר מבחן בעניינו שהמלצותיו, יחייבו את הצדדים.

היום נשמעו הטיעונים לעונש. התובעת ביקשה להטיל על הנאשם פסילה בפועל, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי וקנס לשיקול דעת בית המשפט.

הסניגור ביקש להימנע  מפסילת רישיון הנהיגה של הנאשם  ולקבל את המלצת שירות המבחן לחייב את הנאשם בצו לעשות שירות לתועלת הציבור.

הנאשם ביקש להתחשב בו בשינוי החיובי שחל בנסיבות חייו,  בתפקיד החשוב שהוא  ממלא בצבא, ובעובדה שהוא אמור להתחתן בקרוב.

 מעיון בתסקיר המבחן, מתגלה תמונה חיובית אודות הנאשם, שאינו זקוק למעורבות טיפולית . שירות המבחן המליץ בפני בית המשפט לשקול הטלת עונש בעל אופי חינוכי שיקומי בדמות צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות. באשר לפסילה, שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם פסילה מינימאלית שלא תפגע בתפקודו הכללי.

העבירה בה הורשע הנאשם הינה עבירה חמורה ומסכנת חיים. לא בכדי קבע המחוקק פסילה מינימום של שנתיים על  נהיגה בשכרות. תופס הגה והוא שיכור  אף תואר בפסיקה " כמכונת מוות נעה"  ואין צורך להכביר מילים על כך.

המציאות העגומה בארץ בכל הנוגע  לתאונות הדרכים שגובה  מחיר דמים כעניין של יום יום, מחייבת קביעת רף ענישה גבוה אשר ירתיע את הנאשם ועברייני תנועה פוטנציאליים מלעבור עבירות דומות.

הסדר הטיעון מהווה הסכם בין התביעה לנאשם אך ברור הוא כי בית המשפט אינו צד להסכם זה. עליו מוטלת האחריות  לגזור את הדין תוך איזון בין זכויות הנאשם לבין האינטרס הציבורי.

לא מצאתי בנסיבותיו האישיות של הנאשם ואף לא בתסקיר המבחן, סיבה מוצדקת לסטות מתקופת המינימום  הקבועה בחוק. בעניין זה, מן הראוי להנהיג מדיניות ענישה אחידה לגבי כלל הנאשמים ללא אבחנה, ועבר נקי, או תפקיד חשוב כלשהו, אין בהם כדי לסייע.

במקרהו של הנאשם, כאשר הוא מחזיק ברישיון נהיגה צבאי, החוק מקנה לו יתרון  כאמור בסעיף 41א(א) לפקודת התעבורה , אשר קובע כי פסילה שבית המשפט הטיל על אדם לא תחול על רישיון נהיגה צבאי אלא אם החליט בית המשפט לפסול אותו אדם מלהחזיק ברישיון  נהיגה צבאי. החוק מוסיף  סייגים לכלל זה שאינם רלוונטיים בענייננו. משזה הכלל שנקבע על ידי המחוקק, ולאור הסדר הטיעון שנערך בין הצדדים, לא מצאתי מקום לסטות מכלל זה, כך שהפסילה של הנאשם לא תחול על רישיון נהיגה צבאי .

אשר על כן,  אני  מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1.         אני מחייב את הנאשם בצו  שיעשה, בשעות הפנאי שלו וללא שכר, שירות לתועלת  הציבור במשך  120 שעות  וזאת על פי תכנית שתוגש  על ידי שירות המבחן לאישורו בית המשפט.

2.         אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה  לתקופה של שנתיים .

            תוקף הפסילה יתחיל מיום 1/11/11  שעה 12:00 .

            הנאשם יפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית משפט זה עד המועד האמור.

            למען הסר ספק, וכאמור בסעיף 41א(א) לפקודת התעבורה , הפסילה לא תחול על רישיון נהיגה צבאי.

3.         פסילה על תנאי של  6 חודשים למשך 3 שנים .